עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

ריאליזם קסום הוא סגנון כתיבה המשלב בין שני ז׳אנרים: ריאליזם לפנטזיה. בניגוד לריאליזם, בה הכתיבה מחקה את המציאות, ולפנטזיה, בה הכתיבה מתארת את הבלתי מתקבל על הדעת, בריאליזם הקסום החלק העל-טבעי או הפנטסטי מתקבל בסיפור כדבר הטבעי ביותר.
חברים
IM ALDarkEaglesomeoneפמיניסטיתARIXXXשחר
במביIsrael.lלאה לוינאיה
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
1 בספטמבר
23/08/2017 13:57
ריאליזם קסום
שלום,
מי שלא יודע אני תלמידה,
ובגלל שעוד מאט אני חוזרת לבית ספר,
אני קצת לחוצה,
אז בעצם כל הסיפור בכלל מתחיל מכיתה א'
בכיתה א' היה לי מורה משוגע.
ששכנעה את ההורים שלי שיש לי בעיה.
מכיתה א' עד כיתה ג' בגללו הלכתי לכל מני פסיכולוגיות באמת מפגרות.
וכשאמרתי באמת תראו אין לי בעיה.
אז אמרו את קטנה את לא מבינה ועוד שטויות כאלה.
בכיתה ג' בגלל המורה הזה עברתי בית ספר
בבית ספר החדש שלי אני לא הצלחתי מבחינה חברתית
או בלימודים.
רצו להשאיר אי שתי כיתות ואני ממש נלחמתי בשביל שלא ישאירו אותי
ובסוף הגעתי למצב שלא ידעתי לקרואה ולכתוב בכיתה ד'
חברתית היה לי כל כך קשה לא היה לי חברים
זה הגיע למצב שילדים בבית ספר
פגעו בי ממש פיזית ונפשית
בכיתה ו'
אני פשוט לא יודעת איך זה קרה פתחתי את אחד הספרים של אח שלי.
לקח לי שנה לקרוא את הספר הזה.
אבל הוא ממש חיזק אותי
מאז התחלתי לקרוא ולקרוא הרבה 
היה קשה לראות אותי בלי ספר ביד
כבר בחטיבה עדיין התנהגו אלי בצורה כזאת רע
אני זוכרת שפעם אחת הייתה בר מצווה
ואני הגעתי אליה עם שמלה שחורה סוג של כובע קאובוי מעור
ושתי גרבי ברך כל אחת בצבע שונה ועניבה ומגפיים
(כן אני עדיין מתלבשת מוזר)
ואני זוכרת שהוא הביא הרבה חברים שלו מחוץ לבית ספר
ואני זוכרת שישבתי לבד וכולם צחקו אלי
ואני זוכרת שהיה ילד שאני מעוד חשבתי שהוא חמוד וקול
באה אלי ואמר לי את מכוערת והוריד לי את הגביים והכובע
ואני זוכרת שהיה לי מאוד רע
עד החבורה של בנים מכיתה ט' שנתיים מעלי 
שאז הם נראו לי "הבוגרים המגניבים"
ואחד מהם באה עלי ואמר לי 
את נראית ממש מגניבה והוא הביאה לי ספר
עכשיו זה נראה לי מאוד מוזר 
אבל פעם אני חשבתי שככה כרגיל כל ההשפלות 
והמכות הם משהו שאמור לקרות ולכולם
והשנה הם לא נמצאים יותר בתיכון
וכן עדיין קשה לי מצד השכבה שלי
אבל לא נורה 
אני לפחות שמחה שהוצאתי את זה
2 תגובות
טרוף
21/08/2017 14:04
ריאליזם קסום
את משוגעת!!!

אבל זה לא מה שהופך את זה לכיף?
טרוף זאת המהות לא כך?
באופן טבעי בחברה הקפיטליסטית כסף החיים.
אדם שפוי לא היה מפקיד את חייו בידי המזל.
ועדיין המון אנשים הולכים לבור הגלל שהם שואבים הנאה מהשיגעון.
וגם.....      החיים יותר מהנים כשהם משוגעים.
שנתחיל?

אני לא ילך אחריך למשהו כזה טיפשי!!

אל תגידי לי שאת מפחדת משום שסיכון גבוהה זה כל כך מרגש, נכון?
והיא עדיין נשארה רגועה.
בבקשה, בבקשה תמשיכי לחשוב תקחי את הזמן.
זה הולך להיות הרבה יותר כיף ככה.

זה בלתי אפשרי אני לא מסוגלת.

כמה משעמם. היא אמרה והלכה לאדם הבאה.
0 תגובות
אני אכזבה
10/08/2017 18:39
ריאליזם קסום
"נמאס לי ממך" אמרתי
"ואת חושבת שלי לא כשהבת שלי היא בושה." היא אמרה, "אני כבר מובחת ללכת איתך"
ואז בכיתי,
"תבכי תבכי אבל זה לא יעזור לך."
"אבל אני יכולה להשתנות."
"לא נראה לי." היא אמרה,
"סליחה."
"אתה לא צריכה להתנצל בפני את צריכה להתנצל בפני עצמך."
מי שלא הבין את זה עברתי בבוקר.
הכי כואב הוא שאני יודעת שזה נכון.
אולי כן ואולי לא אתם יודעים אבל במציאות אני אדם נוראי.
אני מנסה להשתנות אבל אני יודעת שאני לא יצליח.
בכל מקרה סתם הרגשתי נורה ורציתי להביעה את הרגשות שלי.
סליחה שבזבזתי לכם את הזמן.
1 תגובות
פמיניזם!!
08/08/2017 10:02
ריאליזם קסום
אז פמיניזם זאת תפיסת עולם שמאמינה בשוויון בין גברים ולנשים,
אפשר להגיד שאני פמיניסטית אבל כיום פמיניזם נתפס כמשהו שונה לגמרי.
כי יש אנשים ששוכחים שפמיניזם זה 
שוויון זה לא אומר שנשים טובות יותר או גברים טובים יותר הם שווים.
הרעיון של פמיניזם מאוד נכון אבל הוא איבד את הערך שלו.
פמיניזם כיום נתפס כשנאת גברים,
וזה לא נכון,
יש הרבה בנות לא כולם שטוענות שהם בעד שוויון אבל כשאומרים להם,
טוב אז תשלמו חצי חצי בדייט, או תשרתי שלוש שנים בצבא,
אם אנחנו רוצות שוויון אש זה בהכל אנחנו לא יכולות לבחור רק את מה שנוח לנו.
אז אפשר להגיד שאני פמיניסטית ומה שאני מנסה להגיד שאם אנחנו רוצות שוויון אז זה בהכל.
אני מתכוונת לזה שהתדמית של הפמיניזם נהייתה מאוד רע.
אז מה שאני אומרת:
אני פמיניסטית גודל בשוויון
אני אוהבת אותכם
לא משנה המגדר שלכם
לא משני מה המין שלכם 
לא משנה מה שנתיה המינית שלכם
בואו חיבוקים בחינם
All you need is love
1 תגובות
הלוואי שמעולם לא נולדתי
01/08/2017 12:14
ריאליזם קסום
לפעמים אני חושבת על הבור הגדול עם המוות,
זה שאתה שוכח שהוא שם.
החיים כל כך ברורים לנו, הקיום של האנשים בתוכנו לא נמוג לעולם.
כשאנחנו פוסעים באותן הדרכים, אנחנו מצפים לאותן אבני דרך.
אבל גם לאותם צמחים, נמלים וצעדים של אנשים שפוסעים לידינו,

אף פעם לא רוצים להשתנות תמיד רוצים להישאר תקועים במקום לא באמת רוצים לגלות דברים חדשים.
לפני כמה ימים ראיתי סרטון:
I wish I've never have been born Vlada Gilburt
ביוטיוב שמדבר על בעצם האם הייתה בוחר לא להיוולד
וזה גרם לי לחשוב עד כמה החיים ברורים לנו.
12 שנות לימוד צבא אוניברסיטה חתונה עבודה ילדים וזהו.
אז חשבתי מה היה קורע אם הייתי נעלמת מהעולם לא הייתי נולדת מעולם מה היה קורה.
והגעתי לפחות או יותר אותה תשובה אין לי מושג
אני לא ירחיב על זה מי שרוצה אני ממש ממליצה לו לראות את הסרטון.
ואז עלתה לי מחשבה אחרת אם הייתי מתה בפתאומיות מה הייתה רוצה להגיד באנשים.
לצערי גם כאן אני לא ירחיב כי זה קצת אישי אבל אני באמת ממליצה לכם לעצום את העיניים ולדמיין את זה.
זה לא מפחיד כמו שזה נשמעה אלה זאת חוויה ממש מיוחדת זה בעצם גם לחשוב מה אני באמת מרגיש כלפי האיש הזה.
אולי זאת לא רק אהבה כעס שמחה אתה מגלה שאתה חושב ומרגיש כלפי אנשים לא מה שבאמת חשבתה שאתה מרגיש כלפיהם.
בהחלת אני חושבת אתם צריכים לעשות את זה
ובנוסף הסרטון באמת מדהים כדי לכם לצפות בו.
אז תגידו לי האם אתם לא הייתם רוצים להיוולד מעולם.
2 תגובות
שלום אני אתאיסטית
29/07/2017 23:58
ריאליזם קסום
יש לי רק וידוי אחד, אני אתאיסטית.
ובתור אחד כזאת אני לא יחזור על מילה, באמת שלא היה לי אכפת אם לא הייתי שומעת שוב ושוב את אותו המשפט.
"מה... באמת? את בכלל לא נראיתי."
איזה יפה איזה יופי את מתלבשת אני לא הייתי מנחשת.
מה אתם חושבים שעובר לי בראש כשאני שומעת משפת כזה.
כי הרי באמת לפני יומיים כבר הפסקתי ללכת ערומה ברחוב.
בכל מקרה אפשר לדלג על כל טקסי הוואו באמת את איזה קטע איזה יופי את לא רק לו באמת נראת את גם שונה מהם באופי,
אני הייתי נותן לך מקסימום מסורתית,
ולדלג ישירות לשאלה השנייה שאגב מגיעה כמאט תמיד,
"תגידי ואת גויה" כן, כן במילים האלה. ואני לוחשת
"לא אני יהודית"
"אה לא זה בסדר גמור" 
האמנם? כן נראה אותך נותנת לי להתחתן עם הבן שלך.

בשישי שבת ישנתי אצל הדודים שלי ברחובות, אם הצלחתם לנחש המשפחה שלי דתיה.
אז אני לא מבינה למה כשאני מבקרת את דודים שלי מרשים לי להיכנס רק עם "לבוש מוצנע".
הרי כשהם נכנסים לביתי אני לא מבקשת שילבשו גופיה.
והדבר שאני הכי לא מבינה.
את הילדה.

בשמלה שחורה ושתי צמות,

ילדה קטנה, יחידה ותמה

עמדה ושאלה-

למה?

וכל הכתובים, וכל הדיינים

עמדו סמוקי פנים ומצאו

תשובה

אך עם הם יכולים לתת למשפט לאלף פרושים אז למה הם לא יכולים לתת לחיים

12 תגובות
אין לי כוח לחשוב על כותרת
24/07/2017 19:21
ריאליזם קסום

לפני כמה ימים דודה שלי חלתה לא יודעים מה זה.
אותי זה לא מפחיד אבל אני יותר מפחדת על אמא וסבא שלי.
אני יודעת שאם יקרה לה דבר רע זה ישבור אותם כי לפני כמה שנים גם סבתא שלי נפטרה ממחלה שהייתה נראת דומה למה שקרה לסבתה שלי.
וכל זה גרם לי לחשוב מחשבות כמו,
למה אנשים מפחדים מהמוות??
חשבתם לעצמכם פעם מה המטרה שלכם בחיים??חשבתי בשבילכם...

המטרה בחיים זה למות!!!
יש כאלה שבדרך יקימו חברת מחשבים ענקית וירוויחוכמה עשרות מיליארדים.

ש כאלה שיעברו ילדות קשה ואז ינקמובעולם ויהפכו לרוצחים סדרתיים...
יש כאלה שיגורו ברחוב...יש כאלה שיגורו בוילהשל 80 מיליון דולר...

ויש כאלה שיחיו 120 שנים.....
כולם ימותו בסוף!!!!
יש כאלה שימותו בשינה...
יש כאלה שימותו מסרטן...
יש כאלה שימותו מהתקף לב....
יש כאלה שימותו מרעב...
ויש כאלה שימותו שנעוצה להם סכין בראש.


ואז חשבתי על הדבר היותר חשוב האם דודה שלי בנאדם באמת טוב,
טוב היא אדם טוב לפי מה שאני מכירה אותה אבל גם נשמות טובות יכולות לעשות טעויות לא.

ובכל זאת אני יותר מפחדת מה יקרה למשפחה שלי כי יש גם אנשים שעדיין לא התגברו על סבתא שלי.
וכמובן אני גם מפחדת שסבתא שלי היא לא האדם הטוב שתמיד רוצה לעשות ואכפתי שאני מכירה.

2 תגובות
למי אכפת
21/07/2017 17:43
ריאליזם קסום

אני לא טובה בלהביע רגשות שלי. חוץ משנאה בוז וכאלה. את זה אני ידעת יפה מאוד.

אנשים אומרים לי שאני  מגעילה. בסדר,אני ידעת. ספרו לי משהו חדש.

לא נאה לכם? אל תדברו איתי. באמת שלא אכפת לי.

נמאס לי מהמחנכת המטומטת שלי שכל שיחה איתה נגמרת ב: "אם זה לא מתאים לך את יכולה לחפש בצפר אחר".

נמאס לי שאומרים לי שאני מגעילה.

נמאס לי שאומרים לי מה שאני חושבת או מרגישה.

נמאס לי מהבית הזה.

נמאס לי מהבצפר הזה שאני כל כך שונאת.

נמאס לי מהפרצוף שלי.

נמאס לי מלראות ולשמוע אנשים.

נמאס לי מעצמי.

נמאס לי מהחיים המיותרים האלה.

למה נולדתי בכלל?  בשביל ללכת לבצפר 12 שנה. צבא. אוניברסיטה. חתונה. ילדים. מוות.

אני מעדיפה כבר לדלג לשלב המוות. וכמה שיותר מהר יותר טוב.

 

אני לא מהטיפוסים הבוכים. אני לא זוכרת מתי פעם אחרונה בכיתי. הפעם האחרונה שזה היה זה היה מרוב עצבים על אחי. אני כל כך שונאת אותו. אני לא ידעת איך אני חיה איתם בבית. אבל זה היה או בבית או באיזה חור ששם אני ידעת בוודאות שאני לא רוצה להיות.

 

אני אולי לא בנאדם ממוצע. אולי כן.

אני ידעת שהתעודה שלי בסדר. יש לי ממוצע 96 ואני די לא משקיעה בלימודים. כולם יודעים את זה.

לימודים אצלי זה דבר כל כך לא חשוב. 

זה לא מצליח להפחיד אותי.


3 תגובות
ילדות לא יפות
20/07/2017 12:58
ריאליזם קסום
משהו פעם אמר ל שיש לי טבי פנים יפות.
אני עדיין לא בטוחה מה זה אומר:
זה אמר שאתה אוהב את העיניים ואף והשפתיים שלי פשוט אולי הייתה מרכיב אותם בסדרה אחר.
לא נעלבתי כילדות לא יפות מפתחות תכונות אחרות, אנחנו :
מצחיקות, חכמות, אנחנו טובות בלתת עצות, אנחנו נעשות אלופות בלהכיר ידידים, ולבלוע את כל העלבונות.
למעשה אנחנו כל הזמן עסוקות בלכפות על זה שאנחנו לא יפות.
אב מה לעשות אנחנו היינו התינוקות עם הפנים הברורות.
ואני כועס על עצמי על העולם על, "הבנות היפות"
על כל הפרסומות שמציגות רף גבוהה מדי ויש בנו כל כך הרבה מבר וזה כל כך מעיק.
שלא משנה כמה מוכשרות נהיה לא נהיה יפות מספיק,
אז מה שכרגע לא באים בעתיד יבואו, וגם ילכו.
יעשו מסיבות בלב שלנו.
אבל אל תדאגו גם אלינו תבואה אהבה,
תסחף תבקר יפגע בנו נורא,
אבל אם יש משפת לקעקע על הנפש בזמן שאנחנו מסתכלים על המראה שאהבה היא כמו מסכת חמצן בטיסה, לפני שאתה דואג לאחרים אתה חייב קודם לעצמך.
תודה לכל מי שבאמת קרא.

0 תגובות
אתה לא מיוחד
13/07/2017 23:16
ריאליזם קסום
אתה לא מיוחד, אתה סתם משהו.
אני לא אומרת את זה כדי להקטין או להעליב, אני אומרת את זה כדי שתקשיב. אתה לא יוצא דופן בצורה מיוחדת, אתה לא התבלט בנוף.
אתה בנאדם,
אולי אפילו אדם די רגיל, אתה חי ונושם, אוכל, אולי עובד אולי לומד.
זה לא באמת משנה כי מה שלא תעשה זה לא יהיה טרוף.
אתה לא יכול לעוף, לנשום מתחת למים, ואתה אחד מן המיליארדים של אותו תת מין.
אתה מורכב מאותו אטומים שמחברים גם לי את הגוף.
סליחה אבל בעיני זה בדיחה שנפלנו עד פעם לאותה מתיחה.
אותו שקר שסיפרו נו בילדות, שכולנו מיוחדים. ואם אני מיוחד אז בטח יש לי זכות. ומגיע לי הכו לכי אני יוצא דופן.
מה לעשות זה המצב כשכבר מגיל אפס יש לנו הבטחות מגוחכות מסרטי דיסני אימהות שלנו. אז כולם הבטיחו לנו שיש בנו משהו ייחודי. ואנחנו באמת נגדל להיות, הדבר הבאה.
אז בוא פשוט נניח שהעולם כולו נכתב כולו בשבילי.
אז למה שאני יעמוד בתור באמת או למה שעשים את הפלפון על שקט. 
מדהים איך המדע המודרני מרשה לנו היום לפצל בין אטומים ולהאיץ חלקיקים אבל להפריד בין אני מיוחד לבין מגיע לי לא כל כך.
דור הולך ודור באה, ואנחנו סתם אופנה חולפת.
כל ההיסטוריה ש האנושות.
היא אפילו לא תזכורת בלוח השנה של הקיום, וכל העולם הוא רק גרגר חול קטן בכל הים של היקום.
אתה בסך הכל העתק הדבק של מתכון גנטי באוסף תאים משוכפלים שמתחלפים.
שיוצרת בן תמותה.
אבל תחייך,
אתה יודע לא ניסיתי לדכה, אבל גם לי לפעמים קשה שאני לעולם לא איהיה כל כך הרבה דברים.
וככל שהזמן שונה מסתבר שאני גם לא כל כך שונה מאחרים.
למעשה אני מוצאת הרבה בחמה בזה שזה לא משנה מה אני הולך לעשות או עשיתי 
אנחנו דופקם את הראש בקיר על ל כך הרבה שטויות.
למה?
מזה המרדף אחרי המיוחדות כשיודעת שאין לכל זה באמת משמעות.
ככה הרבה יותר קל.
מיליארדי שנים חלפו בלעדיך וכנראה זה ימשיך גם אחרי מותך.
עף אחד לא יעוף על עצמך במקומך.
תעשה משהו שפשוט יעשה אותך מאושר.
תבקש מספר מהבחורה שאתה אוהב ואם היא תסרב אז מה,
העולם לא יחרב, כי אתה לא מיוחד.
אז כל בוקר תיתן לעצמך סטירה. תקפוץ מהמיטה.
ותחייך כי אתה לא מיוחד.

תמונה קשורה

5 תגובות
אני נורמאלית?
10/07/2017 08:54
ריאליזם קסום
היום חשבתי איך העולם היה נראה אם לא היו בו אנשים המחשבה הזו עוררה בי חיוך.
אך הלטאה עם  שתי הראשים ושתי הקרניים אמרה לי שאני משקרת שאני פשות שונאת לשקר להם.
אני שונאת אנשים כי תמיד צריך לשקר.
כשאדם אומר בבוקר היי מה קורה אתה חייב להגיד בסדר.
כשבנאדם מדבר שטויות אני משקרת שזה מעניין.
כשבנאדם עושה משהו שמעצבן אני צריכה פשוט לשתוק אלא לכבד לו משהו מעליב.
אתם אולי תגידו את לא משקרת את רק מכבדת אותם.
אבל בעני זה שקר.
ונמאס לי לראות אלף אנשים ביום שמתלבשים אותו דבר כל התסרוקות שלהם זהות אפילו הקול שלהם זהה וכולם שקרנים
ואת האמת ככה אני מדמיינת משהו אמיתי בראש.

כך זה נשמע בראש שלי
"את עדיין כותבת כל דבר שאת מפחדת לשכוח על היד?"
"אתה עדיין אונס נשים?"

0 תגובות
בכניסה לגיהינום
06/07/2017 07:04
ריאליזם קסום

אל תכעסו אלי אבל זה לא לגמרי מקורי שלי (לקחתי את הרעיון ממישהי אחרת אבל בכל זאת כתבתי את זה בדרך שונה).


בכניסה לגיהינום עמדו שני מלאכים.

הם הביטו בי וסרקו אותי מכף רגל ועד ראש ואחד מהם אמר 'כן?'

'זו הכניסה לגיהנום, לא כן?' שאלתי.

'כן ולא' ענה המלאך השני. 'בעצם, זה שלב אחד לפני שתוכלי לעבור למקום הכי חם. זה המיון האחרון'.

'אוקיי ומה אני צריכה לעשות?' שאלתי, עדיין לא מבינה מה קורה כאן.

המלאך הראשון עיין בערימת ניירות שהייתה לפניו והמלאך השני פתח ושאל: 'האם בזמן שהותך על

אדמת-ארץ רצחת, אנסת, גנבת או עברת על אחד או יותר מעשרת הדיברות?'

חשבתי כמה רגעים. סביר להניח שעשיתי הרבה דברים 'רעים' אבל האם באמת מגיע לי גיהנום? 'אני לא

חושבת שרצחתי או אנסתי' ניסיתי להריץ את חיי בהילוך מהיר ולנסות לראות מה היה בהם.

'אנחנו יודעים בדיוק מה עשית או לא עשית' אמר המלאך הראשון. או אולי היה זה השני? הצלחתי להתבלבל

בשלב הזה.

ואז נזכרתי לשאול את השאלה החשובה מכול: 'רגע, אני בכלל....מתה? אם הגעתי למבחני הכניסה לגיהנום

זה אומר שאני מתה, נכון?'

'מי בכלל אמר שאת נכנסת לגיהנום? מבדיקות ותצפיות שערכנו את בכלל גן עדן טיפוסי' ענה אחד המלאכים,

מתחמק מהשאלה ששאלתי.

'איך זה יכול להיות?' תהיתי בקול.

'תראי חמודה, את לא מתה ואפילו לא קרובה למות. הניירת לא משקרת.

'אז מה אני עושה פה?'

'רק שומע את מה שידעת כל הזמן, נכון? במקום לחפש כל הזמן אישורים, תתעורר, תעשנן, תזדיין.



גם אם אתם מאמינים בגיהינום וגם אם לא (אני אישית לא) אל תתנו לאף פחד לשטות בכם תחיו את החיים


0 תגובות
סכינים ועטים
30/06/2017 11:12
ריאליזם קסום

באמצע הלילה התעוררתי, לא מחלום רע ולא מרעש אלה מהרוח הכלילה שליטפה את פני, אז פתחתי את המרפסת עזבתי את חדר השינה שלי. בשביל ללכת על בניינים באמצע הלילה סתם בשום מקום,

בדרכי הבחנתי דרך חלון הבניין בילדה קטנה כל כך קטנה, ראיתי אותה מתעוררת באמצה הלילה, לוקחת סכין מהמגירה במטבח. על ניירות על הרצפה מלאים בכתמים של דם מרוך. היא כתבה על סיבה מוצדקת ללכת להטביע את עצמך או ליפול ממרפסת. על ילדה מחייכת ואבא מתעלל, לכתוב על משהו שלא יכל ללכת בדרך אחרת. שיש זמן לכל דבר ומי שחי במלואו זה הדבר הכי מדהים לראות את העולם כולו,
ואז התחלתי לראות מעל לחלון אור זורח כמו כוכב מאיר, ורסיסים שנופלים מחלקים של גוף שפעם היה כמעט כמו כל בן אדם שהולך סתם עכשיו ברחוב,

והתחלתי לראות שכתמי דם נהיו לאט, כמו ים אדום או בור גדול, זה היה כמו סיוט שלפתע מופיע באמצע חלום, זה כל מה שאני זוכר מאתמול בלילה.

0 תגובות
זרקורים
26/06/2017 10:53
ריאליזם קסום

הפניתי אותם כל החיים- אל נקודות חיצוניות של חושך.

חושך של אחרים, חושך עולמי, חושך יקומי.

שרפתי עם חום אנרגיית האור את ליבי ממנו הוצאתי אותם, ולעיתים אף עם האור עצמו- שהפניתי אל החורים השחורים שבתוכי.

 

זרקורים.

כל כך אהבתי להחביא אותם.

הייתי מוציא אותם בשקט, מבלי שהייתם שמים לב.

ואז בהפתעה, בעוצמה מלאה- מכוונת היישר אל הכוכב הקורס בתוככם, על סף החור השחור.

הייתי מאיצה את התהליך, מחזיקה את ידכם כמו בלידה- ומבטיח לכם, שהכל יהיה בסדר.

גם אם הייתי נשרף מבפנים.

זרקורים.

הם הפנו אותם אליי, מבלי ששמתי לב.

ומחושך גמור, שנים עשר אורות נדלקו לכיווני, והתפוצצתי.

נכנסתי לסופרנובה אינסופית, התרחבויות והתכווצויות של היקום.

יצירה של עולמות על חורבות אבק כוכבים של עולמות אחרים.

ולרגע, באמת היה למישהו איכפת, באמת היה.

זרקורים אם רק הייתי מבינה, כיצד האצתי את קריסת היקום מבפנים.

והכוכבים, נמסו לתוך עצמם. והבניה מחדש, כואבת היא.

אבל איני צריכה עוד, שיחזיקו בידי.

0 תגובות
השתקפות שבמראה
21/06/2017 13:32
ריאליזם קסום

למה אנחנו שונאים את מה שאנחנו רואים

בבוקר קמתי ושטפתי את פני לאחר מכן הסתכלתי במראה וגיליתי

ההשתקפות שלי הביטה בי, נשארת בעודה הולכת, היא יודעת את הכל עלי כל פרט ופרט קטן.  הבטנו זה בזו שעה ואז עלתה בי השאלה האם אני בראתי אותה או שמה היא בראה אותי. והתשובה אחרי מחשבה מעמיקה היא אינני יודע, טוב מה חדש.

פשוט הבבואה שלי היא, היא קצת אמתית מדי. בבואה לא נראית בדיוק כמוך אתה תמיד נראה קצת שונה במראה. לפחות אני יודע את זה כי כשאחרים במראה הם נראים לי אחרת מהמציאות במאט, אבל רק במאט. אבל פה היא נראתה שונה אני נראיתי מפחיד לעצמי. כמו סיוט נורא מבעית שהולך לרדוף אותי. באופן מפתיע זאת לא ההשתקפות שלי, זאת ההשתקפות שלה. של כל מה שרע בי שטוב בי, השתקפות מושלמת כזאת בצורה שצובטת לך את הלב.

במראה אני רואה את עצמי את מכנסי הג'ינס הישנות שלי והחולצה הלבנה המלוכלכת מהשלושה ימים שלא החלפתי אותה. את שערי החום הכהה המקורזל, שאף פעם לא היה נראה מסורק  גם אם השקעתי שעה.

את עייני הירוקות שנראו כאלו יורות חצים בוערים באש. את שפתי האדומות יותר מדי, שתמיד נראו בחורף כאלו מלאות אודם אדום בוהק, ואת גבי העבות.

הוא בעצם סוג של ההשתקפות המוחלטת של מי שאני. רק שהיא לא באמת אני. אני משפיל מבט כדי שלא אראה את מי שמשתקף אלי, ואז אני מרים את הראש שוב רק כדי להתחמק מהעיניים שעוקבות אחרי. ואז אני מוריד לאט, לאט את הראש חזרה. אך לא עד הסוף כדי לא לראות אותו לגמרי. רק הצצה קטנה. אני לא מוכן להסתכל שוב על פניו, זה לא אני, אני אומר לעצמי זה לא יכול להיות אני. והכי הטריד אותי למה אני בכלל פוחד מעצמי.

רציתי להסתובב וללכת אני הזלתי דמעות הרטבתי את לחיי, אבל עכשיו אחרי שבכיתי גם רציתי לראות אותו בוכה.  אז הורדתי את הראש עד הסוף, לראות את עצמי לראות את עצמי בוכה להתענג על כל רק שאני רואה שליצור הזה קשה. לדבר הזה כי זה לא יכול להיות אני.

ואז ראיתי את הדבר הנוראה מכל שיכלתי לראות. היא לא הזילה דמעה, אפילו לא אחת היא רק הייתה בפנים עצובות וכעוסות, כאלה שלא יכולתי להבין.

נשכתי את ידי כדי להכיל את כל הכעס הזה. הרגשתי את העצבים מתקלחים בתוך הבטן שלי ושולחים כדורי אש לכל איבריי גופי. רציתי לתלוש את כל השיער של הדבר הזה ולדחוף אותה לגרונה עד שתחדל לנשום.

הייתי היא. היא הייתה אני. אולם ידעתי היטב עמוק בתוכי שההשתקפות שלי עטתה צורה של מישהו שכבר הוצעו לו אתגרים בחיים. הדבר מסרב בתוקף לעזוב.

הדבר, אשר משרבב כעת את לשונו אלי, מלגלג על איך שהגשם הדמעות הותיר אותי רטוב עד לחזה שלי. בקושי יכולתי לראות משהו עם מבול הדמעות הזה,

אמרה לי הבבואה ואולי זה מוזר אבל הרגשתי שהבבואה שלי היא ההפך ממני. נראית כמוני, נשמעת כמוני, כשאני עצוב היא גם עצובה כשאני כועס היא גם כעסת. אבל בצורה שונה לגמרי. כשהייתי ילד תמיד לא רציתי להיות מי שאני באמת ולא להיות אדם מזויף. אבל את מרגיש שהבבואה זיוף שלי או אני העצם זיוף של עצמי.

אבל ידעתי שהדבר לועגת לי. כשכבר כמעט אזרתי אומץ והלכתי משם, הרגשתי את הדבר נאנח וידעתי שהדבר מתחיל להשתעמם. הבדיחה הפכה לחרושה מדי, אני לא משעשע את הדבר יותר. הדבר עזב והמראה נותרה ריקה. צרחתי, קראתי לה להתגלות אלי שוב. ניסיתי להתגרות,

צעקתי "פחדן, אתה חושש להתמודד איתי." חבטתי באגרופיי בזכוכית וקראתי לה לחזור. צעקתי לה "את אמורה להיות כלום מלבד שק שרידים עלובים בצורת אדם."

ואז היא חזרה רגוע ושילבה את זרועותיה על החזה ואמרה הבבואה אמרה לי "בבוא שלי, כי אני זה אתה. מעולם לא ראיתי בן אדם שאני דומה לו יותר ממך. יותר חיצונית, פחות באופי. כילד תמיד איחלתי לעצמי כשכיבתי את האור שאני לא אהיה כמוך. המשאלה הזו מעולם לא התגשמה" 






0 תגובות
המוטיב שחוזר על עצמו בחיים?
20/06/2017 20:06
ריאליזם קסום

מה המוטיב שחוזר על עצמו כל הזמן בחיים?
לכל אחד הוא שונה, תת המודע שלנו יצר סימנים לכל אדם 
הם שונים אבל אל תתנו להם לשלוט בכם. כמו שאמר גנדי,
 "שים לב למחשבותיך הן הופכות למילותיך,
שים לב למילותיך הם הפכות למעשיך, 
שים לב ושפות את מעשיך מעשים הופכים להרגלים, 
היה מודה להרגלים שלך הם הופכים לערכים שלך, 
הבן וקבל את הערכים שלך הם הופכים לגורלך"
כלומר הכל מתחיל מהמחשבות אז לנסו להבין למה 
אתם חושבים את מה שאתם חושבים ותשחטו במצב.

המוטיב החוזר בחיינו נועד על מנת שנוכל ללמוד ולהתפתח.
הבעיה היא שהפירוש של אותם דפוסים חוזרים הוא לכיוון של תחושת קורבנות וסבל.
כלומר , רב האנשים מפרשים דברים "רעים" שחוזרים על עצמם
כמשהו שנגזר עליהם והנטייה היא להאשים את הצד השני בכך
שפגע בנו או יצר את הקושי בחיינו. עכשיו אגלה לכם סוד!
זאת מניפולציה של תת המודע ליצור תקיעות בחיים ולהיות במקום המוכר והנוח.
האמת היא שאם רק נדע לפרש את המציאות בעזרת השאלה:
איך זה ממנף אותי? מה הסיטואציה הזאת מלמדת אותי?
יהיה לנו קל ופשוט יותר לקבל את הדברים כמו שהם...
למעשה, אם נבחין על כל מה שעברנו עד כה
נבין איך כל דבר שקרה לימד אותנו משהו על עצמינו.
הקושי הגדול של רוב האנשים הוא שמאוד קשה לצאת מההסתכלות הקורבנית
ולהיות באמת בהסתכלות החיובית , אבל באמת להיות שם , לא רק להבין את זה!

0 תגובות
פעם ראשונה
18/06/2017 21:10
ריאליזם קסום

שלום,
אני ממש מתרגש, כי זאת הפעם הראשונה שאני כותב בבלוג
הרבה רגשות ומחשבות יש בתוכי. ברמה שכבר זה עושה אותי חולה.

פתחתי בלוג כי רציתי להציג את הבלוג לעולם שלא מכיר אותי אישית כך אין לי אפשרות להיפגע.

"אש ומים בלי מחיצה"

ובכללי אני פה יכול לספר דברים מאוד הזויים שקורים לי בלי שאחרים יחשבו שאני משקר. קרו לי הרבה חוויות בחיים, מיוחדות. חוויות מיוחדות שאחרים יגדירו אותן לא כמציאותיות. מהתערבויות של כוח עליון ועד לחוויית המציאות היומיומית בצורות שכולם היו רוצים לחוות. יש לי הרבה מה להוציא ולשתף.
רק שאני לא מספר את זה בצורה רגילה, משום כך זהו שם הבלוג.
 ריאליזם קסום הוא סגנון כתיבה המשלב בין שני ז׳אנרים: ריאליזם לפנטזיה. בניגוד לריאליזם, בה הכתיבה מחקה את המציאות, ולפנטזיה, בה הכתיבה מתארת את הבלתי מתקבל על הדעת, בריאליזם הקסום החלק העל-טבעי או הפנטסטי מתקבל בסיפור כדבר הטבעי ביותר.
בבלוג הזה אני כותבת דברים שקרו לי אבל מהדרך שאני רואה אותם.

אני מחשיב את עצמי כאדם מורכב. מורכב מאוד. והמורכבות הזאת ראויה לתיעוד. בגלל כל זה אני לא רוצה שמישהו שמכיר אותי אי פעם ידע על הבלוג הזה. שלא ידע שזה אני, לפחות לא בוודאות.

אם אפשר לתאר את האישיות שלי כאיזה ציטוט שהבאתי "אש ומים בלי מחיצה-זאת מפני השני צדדים שלי: האש היא השמחה, האופטימיות, האמונה-זורמת בצורה חלקה ונעימה.

המים הוא הדיכאון, החרדות והפסימיות-ששורפת אותי מבפנים."

בכל מקרה אם אתם אוהבים דברים כאלה(אתה יודעים איזה דפוק שמבלבל את השכל על שטויות) הבלוג שלי מומלץ בשבילך.

1 תגובות