עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
יוני 2017  (3)
השתקפות שבמראה
21/06/2017 13:32
ריאליזם קסום

למה אנחנו שונאים את מה שאנחנו רואים

בבוקר קמתי ושטפתי את פני לאחר מכן הסתכלתי במראה וגיליתי

ההשתקפות שלי הביטה בי, נשארת בעודה הולכת, היא יודעת את הכל עלי כל פרט ופרט קטן.  הבטנו זה בזו שעה ואז עלתה בי השאלה האם אני בראתי אותה או שמה היא בראה אותי. והתשובה אחרי מחשבה מעמיקה היא אינני יודע, טוב מה חדש.

פשוט הבבואה שלי היא, היא קצת אמתית מדי. בבואה לא נראית בדיוק כמוך אתה תמיד נראה קצת שונה במראה. לפחות אני יודע את זה כי כשאחרים במראה הם נראים לי אחרת מהמציאות במאט, אבל רק במאט. אבל פה היא נראתה שונה אני נראיתי מפחיד לעצמי. כמו סיוט נורא מבעית שהולך לרדוף אותי. באופן מפתיע זאת לא ההשתקפות שלי, זאת ההשתקפות שלה. של כל מה שרע בי שטוב בי, השתקפות מושלמת כזאת בצורה שצובטת לך את הלב.

במראה אני רואה את עצמי את מכנסי הג'ינס הישנות שלי והחולצה הלבנה המלוכלכת מהשלושה ימים שלא החלפתי אותה. את שערי החום הכהה המקורזל, שאף פעם לא היה נראה מסורק  גם אם השקעתי שעה.

את עייני הירוקות שנראו כאלו יורות חצים בוערים באש. את שפתי האדומות יותר מדי, שתמיד נראו בחורף כאלו מלאות אודם אדום בוהק, ואת גבי העבות.

הוא בעצם סוג של ההשתקפות המוחלטת של מי שאני. רק שהיא לא באמת אני. אני משפיל מבט כדי שלא אראה את מי שמשתקף אלי, ואז אני מרים את הראש שוב רק כדי להתחמק מהעיניים שעוקבות אחרי. ואז אני מוריד לאט, לאט את הראש חזרה. אך לא עד הסוף כדי לא לראות אותו לגמרי. רק הצצה קטנה. אני לא מוכן להסתכל שוב על פניו, זה לא אני, אני אומר לעצמי זה לא יכול להיות אני. והכי הטריד אותי למה אני בכלל פוחד מעצמי.

רציתי להסתובב וללכת אני הזלתי דמעות הרטבתי את לחיי, אבל עכשיו אחרי שבכיתי גם רציתי לראות אותו בוכה.  אז הורדתי את הראש עד הסוף, לראות את עצמי לראות את עצמי בוכה להתענג על כל רק שאני רואה שליצור הזה קשה. לדבר הזה כי זה לא יכול להיות אני.

ואז ראיתי את הדבר הנוראה מכל שיכלתי לראות. היא לא הזילה דמעה, אפילו לא אחת היא רק הייתה בפנים עצובות וכעוסות, כאלה שלא יכולתי להבין.

נשכתי את ידי כדי להכיל את כל הכעס הזה. הרגשתי את העצבים מתקלחים בתוך הבטן שלי ושולחים כדורי אש לכל איבריי גופי. רציתי לתלוש את כל השיער של הדבר הזה ולדחוף אותה לגרונה עד שתחדל לנשום.

הייתי היא. היא הייתה אני. אולם ידעתי היטב עמוק בתוכי שההשתקפות שלי עטתה צורה של מישהו שכבר הוצעו לו אתגרים בחיים. הדבר מסרב בתוקף לעזוב.

הדבר, אשר משרבב כעת את לשונו אלי, מלגלג על איך שהגשם הדמעות הותיר אותי רטוב עד לחזה שלי. בקושי יכולתי לראות משהו עם מבול הדמעות הזה,

אמרה לי הבבואה ואולי זה מוזר אבל הרגשתי שהבבואה שלי היא ההפך ממני. נראית כמוני, נשמעת כמוני, כשאני עצוב היא גם עצובה כשאני כועס היא גם כעסת. אבל בצורה שונה לגמרי. כשהייתי ילד תמיד לא רציתי להיות מי שאני באמת ולא להיות אדם מזויף. אבל את מרגיש שהבבואה זיוף שלי או אני העצם זיוף של עצמי.

אבל ידעתי שהדבר לועגת לי. כשכבר כמעט אזרתי אומץ והלכתי משם, הרגשתי את הדבר נאנח וידעתי שהדבר מתחיל להשתעמם. הבדיחה הפכה לחרושה מדי, אני לא משעשע את הדבר יותר. הדבר עזב והמראה נותרה ריקה. צרחתי, קראתי לה להתגלות אלי שוב. ניסיתי להתגרות,

צעקתי "פחדן, אתה חושש להתמודד איתי." חבטתי באגרופיי בזכוכית וקראתי לה לחזור. צעקתי לה "את אמורה להיות כלום מלבד שק שרידים עלובים בצורת אדם."

ואז היא חזרה רגוע ושילבה את זרועותיה על החזה ואמרה הבבואה אמרה לי "בבוא שלי, כי אני זה אתה. מעולם לא ראיתי בן אדם שאני דומה לו יותר ממך. יותר חיצונית, פחות באופי. כילד תמיד איחלתי לעצמי כשכיבתי את האור שאני לא אהיה כמוך. המשאלה הזו מעולם לא התגשמה" 






0 תגובות
המוטיב שחוזר על עצמו בחיים?
20/06/2017 20:06
ריאליזם קסום

מה המוטיב שחוזר על עצמו כל הזמן בחיים?
לכל אחד הוא שונה, תת המודע שלנו יצר סימנים לכל אדם 
הם שונים אבל אל תתנו להם לשלוט בכם. כמו שאמר גנדי,
 "שים לב למחשבותיך הן הופכות למילותיך,
שים לב למילותיך הם הפכות למעשיך, 
שים לב ושפות את מעשיך מעשים הופכים להרגלים, 
היה מודה להרגלים שלך הם הופכים לערכים שלך, 
הבן וקבל את הערכים שלך הם הופכים לגורלך"
כלומר הכל מתחיל מהמחשבות אז לנסו להבין למה 
אתם חושבים את מה שאתם חושבים ותשחטו במצב.

המוטיב החוזר בחיינו נועד על מנת שנוכל ללמוד ולהתפתח.
הבעיה היא שהפירוש של אותם דפוסים חוזרים הוא לכיוון של תחושת קורבנות וסבל.
כלומר , רב האנשים מפרשים דברים "רעים" שחוזרים על עצמם
כמשהו שנגזר עליהם והנטייה היא להאשים את הצד השני בכך
שפגע בנו או יצר את הקושי בחיינו. עכשיו אגלה לכם סוד!
זאת מניפולציה של תת המודע ליצור תקיעות בחיים ולהיות במקום המוכר והנוח.
האמת היא שאם רק נדע לפרש את המציאות בעזרת השאלה:
איך זה ממנף אותי? מה הסיטואציה הזאת מלמדת אותי?
יהיה לנו קל ופשוט יותר לקבל את הדברים כמו שהם...
למעשה, אם נבחין על כל מה שעברנו עד כה
נבין איך כל דבר שקרה לימד אותנו משהו על עצמינו.
הקושי הגדול של רוב האנשים הוא שמאוד קשה לצאת מההסתכלות הקורבנית
ולהיות באמת בהסתכלות החיובית , אבל באמת להיות שם , לא רק להבין את זה!

0 תגובות
פעם ראשונה
18/06/2017 21:10
ריאליזם קסום

שלום,
אני ממש מתרגש, כי זאת הפעם הראשונה שאני כותב בבלוג
הרבה רגשות ומחשבות יש בתוכי. ברמה שכבר זה עושה אותי חולה.

פתחתי בלוג כי רציתי להציג את הבלוג לעולם שלא מכיר אותי אישית כך אין לי אפשרות להיפגע.

"אש ומים בלי מחיצה"

ובכללי אני פה יכול לספר דברים מאוד הזויים שקורים לי בלי שאחרים יחשבו שאני משקר. קרו לי הרבה חוויות בחיים, מיוחדות. חוויות מיוחדות שאחרים יגדירו אותן לא כמציאותיות. מהתערבויות של כוח עליון ועד לחוויית המציאות היומיומית בצורות שכולם היו רוצים לחוות. יש לי הרבה מה להוציא ולשתף.
רק שאני לא מספר את זה בצורה רגילה, משום כך זהו שם הבלוג.
 ריאליזם קסום הוא סגנון כתיבה המשלב בין שני ז׳אנרים: ריאליזם לפנטזיה. בניגוד לריאליזם, בה הכתיבה מחקה את המציאות, ולפנטזיה, בה הכתיבה מתארת את הבלתי מתקבל על הדעת, בריאליזם הקסום החלק העל-טבעי או הפנטסטי מתקבל בסיפור כדבר הטבעי ביותר.
בבלוג הזה אני כותבת דברים שקרו לי אבל מהדרך שאני רואה אותם.

אני מחשיב את עצמי כאדם מורכב. מורכב מאוד. והמורכבות הזאת ראויה לתיעוד. בגלל כל זה אני לא רוצה שמישהו שמכיר אותי אי פעם ידע על הבלוג הזה. שלא ידע שזה אני, לפחות לא בוודאות.

אם אפשר לתאר את האישיות שלי כאיזה ציטוט שהבאתי "אש ומים בלי מחיצה-זאת מפני השני צדדים שלי: האש היא השמחה, האופטימיות, האמונה-זורמת בצורה חלקה ונעימה.

המים הוא הדיכאון, החרדות והפסימיות-ששורפת אותי מבפנים."

בכל מקרה אם אתם אוהבים דברים כאלה(אתה יודעים איזה דפוק שמבלבל את השכל על שטויות) הבלוג שלי מומלץ בשבילך.

1 תגובות